אוזן נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

פסק דין

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

ביום 28.09.12 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

לגרסת נהג רכב התובעת, הוא רכב על אופנוע כאשר יש לו זכות קדימה בכביש. הגיע למקום בו רצה לבצע פניית פרסה. החל בפניית הפרסה. פתאום הגיח אוטובוס פגע בו על הגלגל הקדמי, וגרר אותו על הרצפה. האופנוע לא תוקן. לדברי רוכב האופנוע רכב האוטובוס לא ציית לתמרור עצור.

לגרסת נהג האוטובוס, הוא הגיע לצומת, עצר לפני תמרור העצור. החל לפנות שמאלה ליהודה הנשיא, כשפנה שמאלה הצומת הייתה פנויה, מיד לאחר הפניה יש מעבר חציה. נהג האוטובוס עצר כדי לתת לאנשים לחצות, פנה בקשת רחבה, היה מרחב בין אי התנועה לכביש, הנהג החל בנסיעה. רוכב הקטנוע נכנס במרווח, אחרי שהחל לנסוע, נהג האוטובוס שמע את החבטה בחלק האחורי של האוטובוס.

הגדרת תמרור 302 בהודעת התעבורה (קביעת לוח תמרורים), תשע"א – 2010. מגדירה את תמרור 302 "עצור! תן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה לרבות מסילה." כוחו יפה "במקום שלפניו הוצב ולכל הנתיבים בכביש."

משמעות התמרור היא אם כן, על הרכב שבכיוון נסיעתו מוצב תמרור 302 ליתן זכות קדימה לרכבים החוצים את הצומת. התמרור חל על הנתיבים בתוך הצומת, והוא חל עד יציאתו המוחלטת של הנהג מהצומת. על פי התמונות שהוגשו ע"י הנתבע הרי שניתן לקבוע כי התאונה התרחשה בתוך הצומת. יתרה מכך. נהג האוטובוס העיד כי הבחין ברוכב האופנוע מתקרב לצומת שעה שהוא חצה את הצומת. בנסיבות חובת הזהירות המוטלת על מי שחוצה את הצומת ובכיוון נסיעתו מוצב תמרור עצור, ניתן לקבוע כי נהג האוטובוס לא נקט בחובת הזהירות הנדרשת ממנו. עוד יצוין, כי נהג האוטובוס העיד בבית המשפט כי עצר לפני מעבר החציה כדי לאפשר חצייתה ע"י עוברי דרך. מדובר בפרט מהותי בנסיבות התאונה. האם האוטובוס היה במצב עצירה שמא היה בנסיעה עת חצה את הצומת. מידת הזהירות הנדרשת בשני מצבים אלו היא שונה. ואף יש בה כדי להעביר את נטל הזהירות לנהג המתקרב לצומת. יאמר כי נהג האוטובוס בהודעתו לחברת דן לא הזכיר כלל את מעבר החציה. אלא, הנהג טען "לאחר שוידיתי שאין הפרעה בדרכי ביצעתי את הפנייה, לאחר שסיימתי את הפניה קטנוע שהגיח מנגד" לאור האמור אני מוצא לקבוע כי מדובר בעדות כבושה ולהעדיף את גרסת נהג האוטובוס שניתנה לחברת דן.

לעניין חובת הזהירות המוטלת על רוכב האופנוע. רוכב האופנוע חזר ואמר בבית המשפט כי ביצע פניית פרסה חוקית. העובדה כי ביצע פניית פרסה חוקית אינה מפחיתה מחובת הזהירות המוטלת על מי שמבצע פניית פרסה. כאמור בסעיף 44 (א) לתקנות התעבורה. המתיר פניית פרסה רק בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך. על פי עדותו של רוכב האופנוע הוא הגיע לצומת החל בפניית הפרסה ורק אז הגיע האוטובוס לצומת. לכאורה על פי גרסת רוכב האופנוע התאונה לא יכולה הייתה להתרחש. שכן אם הוא הגיע לצומת הצומת הייתה פנויה הוא החל בפניית הפרסה ורק אז הגיע האוטובוס. לאור גודלה של הצומת על פי התמונות שהוגשו לבית המשפט רוכב האופנוע היה צריך לסיים את פניית הפרסה, עד שנהג האוטובוס היה מגיע למקום התואנה. על פניו נראה כי הן האוטובוס והן רוכב האופנוע היו כבר בצומת שעה שהם מתקדמים במקביל לנקודת המפגש. בנסיבות אלו היה על רוכב האופנוע לנוהג במידת זהירות גבוהה יותר ולא לבצע את פניית הפרסה ובכך יתכן כי התאונה הייתה נמנעת. נוכח האמור אני קובע כי לתובע רשלנות תורמת בשיעור 20% לגרימת התאונה.

לעניין הנזק – הוגשה חוו"ד שמאי שהעריכה את הנזק בגובה 4,780 ₪ מיום 24.10.12. לחוו"ד השמאי צורפה הצעת מחיר של חברת מאיר בגובה 12,872 ₪ מיום 02.10.12. יש לציין כי כלל לא ברור כיצד קשורה הצעת המחיר לנזק התאונתי, כאשר השמאי מאשר קיום הצעת המחיר אולם הצעה זו לא נכללה כלל בחוות דעתו. חלק מהחלפים שבהצעת המחיר כלל לא נכללים בחוו"ד השמאי. השמאי העריך את ערכו של האופנוע בסכום של 8,100 ₪. משמעות הצעת המחיר של חברת מאיר הינה כי שיעור הנזק עולה על ערכו של האופנוע. נוכח האמור עולה כי הניזוק עשוי לשנות מצבו לטובה מעבר לעלות הנזק שנגרם במידה ויחויב המזיק בעלות הצעת המחיר. בהעדר ראיות כי החלפים שהוצע להחליפם הינם תוצאת הנזק שנגרם לאופנוע כתוצאה מהתאונה אני מוצא לדחות את הצעת המחיר ורק חוו"ד השמאי תהווה תחשיב לנזק. יתר הנזקים שנגרמו לניזוק לא הוכחו. לא הובאו ראיות לנזק זה. הנזק לא נכלל בחוו"ד השמאי ובנסיבות אלו בהעדר ראיות לקיום נזק שכזה הם נדחים.

סוף דבר הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 3,824 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 20% משיעור אגרת משפט ששולמה, שכ"ט עו"ד בסכום של 1,250 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, כ"ח אלול תשע"ג, 03 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: